<h1>ראבי"ה סימן תש"ל</h1>
<h2>דף ט.</h2>
גלגל עיסה מערב יום טוב, כיון דלא אפשר למיכלה בלא הפרשת חלה מותר להפריש חלה ביום טוב, אבל בלא כיסוי שרי למיכל לצפור. וכתב רבינו זקיני והוא הדין דמותר לנקר בשר ביום טוב ואפילו שנשחט מערב יום טוב, ולא הוי כבורר פסולת מתוך אוכל, כיון דלא אפשר לאוכלו בענין אחר, אבל דברים שאפשר לאכלם כפסולת על ידי הדחק ואפשר לעשות הברירה מערב יום טוב לא שרינן לברור הפסולת מתוך האוכל אלא אוכל מתוך פסולתו. והילכתא כרבה ולא כאבוה דשמואל, דרבה בתראה הוא, ותו דלגבי שמחת יום טוב קיימא לן כבית הילל לקולא, והכא נמי מימנע ולא אכיל. ותו דתנן אין מגביהין תרומות ומעשרות, וטעמא כדמתרץ לה רב יוסף לא נצרכה אלא ליתנה לכהן בו ביום, פירוש ליתנם לו [מיד], ונותן עיניו בצד זה ואוכל בצד אחר ולא מימנע משמחת יום טוב. כך פירש זקיני. ורבינו אלפסי פסק דהילכתא כאבוה דשמואל דגריס בפרק בתרא ולא מגביהין תרומות ומעשרות ביום טוב ואפילו ליתנם לכהן בו ביום. והני מילי דטבולי מאתמול אבל פירי דטבולי מהאידנא כגון עיסה לאפרושי מיניה חלה מפרישינן ויהבינן לכהן. ונראה בעיני הדברים דלא פליגי רבה ואבוה דשמואל אלא אי מצי לאפרושי אי לא, אבל בתקנתא דשמואל כולהו מודו דאמר שמואל תרומת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. ובפרק בתרא במסכת חלה גרסינן בירושלמי חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. ובירושלמי גרסינן הלש עיסה ביום טוב בין טהורה ובין טמאה מותר לטלטלה ולהפריש ממנה חלה לש מערב יום טוב ושכח ולא הפריש אסור לטלטל ואפילו להפריש ממנה חלה אסור, ושנויה נמי ברייתא בפרק קמא דביצה בתוספתא כי האי גוונא. ולא תיקשי מינה לרבה ואבוה דשמואל דלכולהו שרי לטלטולי, ואיכא לאוקמי בחלת הארץ, ואחמיר בה, דשייך בה תיקון גמור, וגזור אפילו שלא לטלטלה, אלא רבה ואבוה דשמואל בחלת חוצה לארץ קיימו. כך פירש רבינו שב"ט. ומיהו בכולה גזור דאין מגביהין, וכן בחלות חוצה לארץ לאבוה דשמואל, אבל בטילטול שרי, כן נראה עיקר.
